אני לא בטוח מתי זה קרה בדיוק, אבל בשלב כלשהו בין צעידת בוקר שגרתית לבין אימון ערב קשוח, הבנתי: יש מותג אחד שאני חוזר אליו שוב ושוב, כמעט בלי לשים לב — le coq sportif ישראל. זה התחיל מסקרנות, נמשך מתוך נוחות, והפך לקשר כמעט רגשי.
מה שמייחד את Le Coq Sportif בעיניי הוא היכולת לגעת בנקודת האיזון שבין נוסטלגיה לספורטיביות עכשווית. הם מצליחים לקחת עיצוב עם שורשים צרפתיים עמוקים ולהפוך אותו לרלוונטי, נעים לעין ובעיקר — נוח לגוף. לא מדובר בעוד מותג שמדביק לוגו על טרנינג, אלא במותג שחושב לעומק על הגוף שעתיד ללבוש אותו.
החוויה הראשונה שלי הייתה עם זוג le coq sportif נעליים. זה היה דגם בגוון כחול עמוק, עם נגיעות לבנות קלאסיות. הנעליים נראו כמו משהו שהייתי רואה על מדף וינטג' בפריז, אבל התחושה כשנעלתי אותן הייתה לגמרי עכשווית: קלות, רכות, תומכות — כאילו תוכננו בדיוק לצורת הרגל שלי. מאז הן מלוות אותי כמעט לכל מקום, לא רק באימונים אלא גם בסידורים, ביציאות ואפילו בטיסות.
אבל זה לא נגמר שם. מהר מאוד עברתי גם ללבוש את le coq sportif חולצות, והן הפכו לחלק בלתי נפרד מהשגרה שלי. זה לא רק הבד האיכותי והגזרה המדויקת — זו התחושה שהמותג הזה לא מנסה להיות משהו שהוא לא. הוא פשוט נאמן לעצמו: פשוט, נקי, צרפתי, נינוח. בחולצות שלהם אני מרגיש שאני לא צריך להתאמץ. אני פשוט אני.
עם הזמן הבנתי שגם המעגלים סביבי שמים לב. “וואי, מאיפה החולצה הזו?”, “הנעליים האלה נראות נוחות בטירוף” — והאמת? הן באמת כאלה. Le Coq Sportif מצליח להיות הבחירה שמייצרת שיחה בלי להתכוון. לא בולט מדי, לא צעקני, אבל עם נוכחות. וזה בדיוק מה שאני מחפש באופנה.
יותר מהכל, המותג הזה מזכיר לי למה התחברתי בכלל לאופנת ספורט: התחושה שהגוף הוא בית, ושהלבוש אמור לשרת אותו — לא להפך. כשהכל יושב נכון, גם הלך הרוח משתנה. אני מרגיש יותר מרוכז, יותר נינוח, יותר מדויק בתוך היומיום שלי.
אני לא בהכרח רץ מרתון, אבל אני בהחלט רץ אחרי ימים עמוסים, דואג להיות בכל מקום, ושומר על שגרה של תנועה. Le Coq Sportif, מבחינתי, הפך לבן ברית בנתיב הזה. הוא לא מכביד, לא מסיח — הוא פשוט חלק טבעי מהדרך.
לסיום, אם הייתי צריך לבחור מותג אחד שילווה אותי בבוקר לעבודה, אחר הצהריים לפארק, ובערב לדייט או חברים — הייתי בוחר שוב ושוב ב־le coq sportif. כי כשמשהו מרגיש נכון על הגוף, הוא משפיע גם על הראש.